<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גרים פ"ח</h1>
<h2>דף כב.</h2>
כך דינו בעריות, כל שאר בשר (כ)שהיה לו כשהיה גוי אין חייב עליה משום ערוה כלל. ואסרו חכמים שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, שאמש היתה אסורה ועתה מותרת. הגר שהיה נשוי כשהיה גוי לאמו או לאחותו מאמו ונתגיירו יוציא. ואם נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו לא יוציא. גר אסור בשאר האם מדרבנן ומותר בשאר האב אע"פ שידע שזה שארו מאביו, כגון תאומים. ואם כן נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו, אע"פ שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגייר. וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו, ובתו שנתגייר[ה] מותרת להנשא לו. אבל לא ישא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו אחר שנתגייר. אבל אם נשאה אחיו בגיותו מותרת לו. שני אחין תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח. השניות כולן לא גזרו בגרים, לפיכך מותר הגר לישא אם אמו.
<h2>דף מה:</h2>
גר או גיורת שראינום בדרכי ישראל שטובלת לנדתה ומפרשת תרומה והוא טובל לקירויו ועושה כל המצות הרי הן בחזקת גירי צדק, אפילו אין עדים בפני מי שנתגיירו. ואין משיאין אותם לישראל עד יבאו עדים או יטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו גוים.
מלין ומטבילין עבדים הנלקחים מן הגוים לשם עבדות. הלוקח עבד מן הגוי וקדם העבד וטבל לשם בן חורין, שאמר בעת טבילה, הריני טובל בפניכם לשם גירות, או שטבל בפני רבו, אפילו לא פירש, נשתחרר. לפיכך צריך רבו לתקפו במים עד שיעלה והוא (תחב) [תחת] שעבודו. ומודיעו בפני הדיינין שלשם עבדות מטבילו. ואין העבד טובל רק בפני שלשה וביום, שמקצת גירות הוא. העבד מותר לישא אמו כשהוא עבד, וכל שכן בתו ואחותו, ואין עריות הגוים אסורין עליו ולא עריות ישראל, שיצא מכלל גוי ולכלל ישראל לא בא.
<h2>דף מז.</h2>
גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, שזכות הוא לו. מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה. טבל בינו לבין עצמו ונתגייר בינו לבין עצמו, אפילו בפני שנים, אינו גר. בא ואמר, נתגיירתי בבית דין פלוני והטבילוני, אינו נאמן לבא בקהל אם לא יביא עדים. ואומר ר"ת, דווקא שאנו מכירין בו שהוא גוי מעיקרו אבל אין אנו מכירין אותו נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל אני. ומעשים בכל יום אין בודקין האורח שבא ושותין עמהן יין ואוכלין משחיטתו. היה נשוי הגר לישראלית או לגיורת ויש לו בנים ואמר, נתגיירתי ביני לבין עצמי, נאמן לפסול עצמו ולא לפסול בניו וחוזר וטובל בבית דין.
מי שבא ואמר שהיה גוי ונתגייר בבית דין, הפה שאסר הוא שהתיר. ונאמן בארץ ישראל ובאותן הימים, שחזקת הכל שם ישראל, אבל בחוצה לארץ צריך להביא ראיה ואחר יקח ישראלית. ואומר המיימון, שזה מעלה ביוחסין.
משה רבינו לא הנחיל תורה ומצות אלא לישראל, שנאמר [דברים ל"ג] מורשה קהלת יעקב, ולרוצה להתגייר משאר אומות, שנאמר [במדבר ט"ו] ככם כגר. אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות. וכך סדר קבלת גירי צדק, כשיבא להתגייר יבדקו אם בשביל פחד או תאות אשה או עלילה אחרת בא להתגייר, שאם לא בא בשביל עלילה שואלין לו, מה ראית להדבק בעם שבזמן הזה דווים וטרופים בגלות ויסורים, אמר, אע"פ כן, מקבלין אותו, ויודיעוהו עקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה. ומאריכין בדבר זה. ויודיעוהו עון (ו)לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וענשן של מצות. ואומרים לו, קודם שבאת לדת זו לא אתה ענוש מיתה בעברך מצות שבת וחלב וחמץ בפסח, ועתה תענש. ואין מרבין בכך ואין מדקדקין עליו, שמא יחזור לסורו. ויודיעוהו שכר המצות שיזכה בגללן לעולם הבא. ואומרים לו, זה שישראל בגלות זה הטעם, שאם היו שרויין בטובה היו שכחי אלהים, כמו שנאמר [דברים ל"ב] וישמן ישורון ויבעט. ואין הקב"ה מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלין והן עומדין. ומאריכין לו בדבר זה לחבבן. אם חזר בו הולך לו, ואם קבל אין משהין אותו אך מגיירין אותו מיד. כדרך שנכנסו אבותינו לברית במצרים, שנאמר [שמות י"ב] וכל ערל לא יאכל בו. ומלתה אותו, שכלם בטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי, שנאמר [דברים ל"ג] ובריתך ינצורו. וטבלו במדבר קודם מתן תורה, שנאמר [שמות י"ט] וכבסו שמלותם. והקריבו קרבנות, שנאמר [שם כ"ד] וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, על ידי כל ישראל הקריבום. וכן זה הגר יכנס ליהדות כך, שנאמר [במדבר ט"ו] ככם כגר. ומלין אותו. ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית. וכן פסקו ה"ג ור"ח [פסק להיפך]. וברכות המילה פירו' בהלכות מילה. ואחר משהין אותו עד שיתרפא רפואה שלימה ואחר מטבילין אותו בפני שלשה ויודיעוהו שני' מצות קלות ומקצת מצות חמורות והוא עומד במים. ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינין מבחוץ ויודיעוה מצות קלות וחמורות בעודה במים ואחר טובלת בפניהם, ויצאו, שלא יראוה כשתעלה מהמים. ואין מטבילין אותו בשבת וי"ט ובלילה הואיל וצריך בית דין. ואם טבל הוי גר [ובה"ג] פסקו שמטבילין בשבת. וכשיבנה בית המקדש יביא קרבנו עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה. גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר.
<h2>דף מז:</h2>
כשישתחרר העבד צריך טבילה אחרת בפני שלשה שבה תגמר גירותו ויהיה כישראל. ואין צריך לקבל עליו מצות ולהודיעו עיקר הדת, שכבר הודיעוהו כשטבל לשם עבדות. וכל דין גירי צדק בעריות כן דינו. במקוה הכשר לטבילת נדה מטבילין הגרים והעבדים והמשוחררין. והחוצץ בנדה חוצץ בהם.
גר שמל וטבל בפני שלשה הדיוטות ולא חקרו אם בשביל עלילה בא ואפילו נודע שבשביל עלילה בא, ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל משומד שקדושיו קדושין, ומצוה להחזיר אבידתו, כיון שמל וטבל נעשה כישראל. ולפיכך [קיימו] שמשון ושלמה נשותיהן הגיורות אע"פ שמעלה הכתוב עליהם כאלו נשאו נשים נכריות מן הגיורות שנתגיירו בימיו בעבור שנתגיירו בעבור עלילת המלכות והטובה שהיה בישראל, והוכיח סופן שעבדו עבודה זרה ובנו במות. ומפני זה קשים גרים לישראל כנגע צרעת שרובן נתגיירו בשביל עלילה וחזרין לסורן, וקשה לישראל לפרוש מהם (ממדין) [ולומדין] ממעשיהם, כמו במעשה העגל ובקברות התאוה, וכן ברוב הנסיונות, האספסוף היו בהן תחלה. ופי' ר' אברהם הגר, שקשים לישראל בעבור שאע"פ שלא היו בסיני ולא ראו הקול והלפידים א"ה מתגיירים, כל שכן ישראל, ואם כן אם חטא ישראל נענש יותר בשביל הגר.
<h2>דף מח:</h2>
עבד הנלקח מן הגוים אין אומרים לו, מה ראית שבאתה להתגייר, אך אומרים לו, רצונך שתכנס בכלל עבדי ישראל הכשירים. ואם רצה מודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעים [את הגר, ומטבילין אותו כגר ומודיעין] אותו כשהוא במים. ואם לא רצה מגלגלין עמו כל שנים עשר חדש ומוכרו לגוים. ואסור לקיימו יתר על כן. ואם התנה עליו מתחלה שלא ימול ולא יטבול רק יהיה כגר תושב, בזמן היובל מותר לקיימו. וגר תושב הוא שקבל עליו בפני שלשה חברים לקיים שבע מצות שנצטוו לבני נח, ומקבלין אותו בלא מילה ובלא טבילה והוא מחסידי האומות, יש לו חלק לעולם הבא, אם קיים השבע מצוות מפני צויו של הק' שמצוה מקדם לבני נח, אך [אם] קיימם מפני הכרע דעת אינו גר תושב ולא מחסידי אומות כי אם מחכמיהם. ונקרא שמו של מקיימם לשמה גר תושב, לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל, מה שאין כן בגוי אחר כשידינו תקיפה על האומות שאסור לנו להניח עובד עבודה זרה בינינו, ואפילו ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבר בארצנו, שנאמר [שמות כ"ג] לא ישבו בארצך. אבל בזמן שגלו ישראל בבין האומות או יד גוים תקיפה מותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ שאינה ארצינו. אע"פ שאין כ[ו]רתין ברית לעובדי עבודה זרה בארץ ישראל לעשות שלום עמהם ולהניח לעובדה, אך יהרגום, שנאמר [שם] לא תכרות להם ולאלהי[ה]ם ברית. ואין מוכרין להם שדות ובתים ולא משכירין שדות בארץ ישראל, אבל משכירין בתים ובלבד שלא יעשם שכונה, ואין שכונה פחותה משלשה. והחמירו בשדות מבבתים, הואיל ומפקיען ממעשרות ועוד נותן להם חנייה בקרקע. אבל בסוריא משכירין אפילו שדות, ומוכרין בתים ולא שדות. והא שמותר להשכיר אפילו בחוצה לארץ זה לעשות אוצר ולא לבית דירה, מפני שמכניס לתוכו עבודה זרה, שנאמר [דברים ז'] לא תביא תועבה אל ביתך. אבל עתה מנהג להשכיר לגוים אף לדירה. ומביא ר"ח כהן ראיה דאמרינן בירושלמי [ע"ז פ"א ה"י] במקום שאמרו למכור כגון בח"ל מותר למכור אפי' לדירה וכן להשכיר. אע"פ שגבי סוריא תניא בתוספתא [שם פ"ב ה"ג], שמותר למכור ואסור להשכיר. ואין מוכרין לגוים פירות ותבואה במחובר לקרקע, שנאמר [דברים ז'] לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע, שאם לא היה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי. אבל מוכר על מנת לקוץ וקוצץ, וכל שכן שמוכר משיקוץ.
<h2>דף עו.</h2>
גר שמל וטבל בפני שלשה הדיוטות ולא חקרו אם בשביל עלילה בא ואפילו נודע שבשביל עלילה בא, ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל משומד שקדושיו קדושין, ומצוה להחזיר אבידתו, כיון שמל וטבל נעשה כישראל. ולפיכך [קיימו] שמשון ושלמה נשותיהן הגיורות אע"פ שמעלה הכתוב עליהם כאלו נשאו נשים נכריות מן הגיורות שנתגיירו בימיו בעבור שנתגיירו בעבור עלילת המלכות והטובה שהיה בישראל, והוכיח סופן שעבדו עבודה זרה ובנו במות. ומפני זה קשים גרים לישראל כנגע צרעת שרובן נתגיירו בשביל עלילה וחזרין לסורן, וקשה לישראל לפרוש מהם (ממדין) [ולומדין] ממעשיהם, כמו במעשה העגל ובקברות התאוה, וכן ברוב הנסיונות, האספסוף היו בהן תחלה. ופי' ר' אברהם הגר, שקשים לישראל בעבור שאע"פ שלא היו בסיני ולא ראו הקול והלפידים א"ה מתגיירים, כל שכן ישראל, ואם כן אם חטא ישראל נענש יותר בשביל הגר.
<h2>דף צז:</h2>
כך דינו בעריות, כל שאר בשר (כ)שהיה לו כשהיה גוי אין חייב עליה משום ערוה כלל. ואסרו חכמים שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, שאמש היתה אסורה ועתה מותרת. הגר שהיה נשוי כשהיה גוי לאמו או לאחותו מאמו ונתגיירו יוציא. ואם נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו לא יוציא. גר אסור בשאר האם מדרבנן ומותר בשאר האב אע"פ שידע שזה שארו מאביו, כגון תאומים. ואם כן נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו, אע"פ שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגייר. וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו, ובתו שנתגייר[ה] מותרת להנשא לו. אבל לא ישא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו אחר שנתגייר. אבל אם נשאה אחיו בגיותו מותרת לו. שני אחין תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח. השניות כולן לא גזרו בגרים, לפיכך מותר הגר לישא אם אמו.
